התלבטויות

יש בחור אחד, שלא ברור לי אם הוא תלמיד או סתם מסופח, שיודע קצת אנגלית, אז הוא הסביר לי שלשום שמחר יש יום חופש. סינג'רתי אותו לקנות יל נוזל לעדשות מגע, הלוואי שהוא יצליח אחרת הלך עלי. כמה חבל שהוא לא טרח להסביר שגם היום יש חופש - אין מילים מעצבנות יותר לשמוע ב-5:30 בבוקר מאשר NO KONG FU TODAY
שלשום נשבר הקרח עם הילדים, אני מלמדת אותם אנגלית והם מלמדים אותי סינית. טוב, בערך. הסתבר לי גם שהם מתאמנים אחרי ארוחת ערב, חבל שלא ידעתי לפני שהחלפתי לסנדלים. הם אמרו לי שבגלל שיש יום חופש, המורה )העארס( ילמד אותי מה שאני רוצה, שאני אגיע למחרת ב-9 בבוקר. חשבתי - סבבה.
למחרת ב-9, הוא "עוד מעט מגיע"... אבל גם כשהוא הגיע, בסביבות 10, הדבר האחרון שעניין אותו זה ללמד אותי, או אפילו להעיף עלי מבט. הוא אמר שהתלמידים ילמדו אותי, אבל כשהם ראו שאני זוכרת את מה שלמדתי שנה שעברה, הם אמרו שאין להם מה ללמד אותי. בקיצור ממש התעצבנתי, התאמנתי לבד שעתיים ואחרי ארוחת צהריים הלכתי לחפש זרים ליד המנזר. יש לי נטייה להאמין שבסין, אם אני רק אסתובב ברחוב, הכל יהיה בסדר.
נכנסו לי זבובים לעין - כמה טוב להיות בשאולין!
פגשתי 3 גרמנים שהפנו אותי לבחור ישראלי שמתאמן כאן כבר 4 חודשים.
הוא עודד אותי כי גם הוא נחל הרבה אכזבות עם מורים פרטיים )שאגב, עלו לו בערך עשירית עד חמישית מהמחיר ששילמתי שנה שעברה(, שלא קמים לאימון, מעשנים בלי הפסקה ובקיצור זורקים זין. הוא גם אמר שאם המורה החדש שלו )שיגיע עוד כמה ימים( יהיה טוב, הוא יבקש שגם אני אתאמן שם, ובאופן כללי יעזור לי למצוא בי"ס אחר אם אצטרך )מה אתם אומרים, ללכת למקום שבו מלמדים "קונג פו אמיתי" אבל אין מקלחת?(. חבל לי שאני מבזבזת פה זמן - אל תגידו לי להתאמן לבד, אין דבר מבאס יותר מלהתאמן לבד מול קבוצה של ילדים סינים ביום חופש - אבל אני מקווה שמחר זה יסתדר. מנחם אותי לדעת כמה קשה למצוא מורה טוב.
היום הסברתי להם שאני רוצה מורה אחר, ליוו אותי למנזר ושם צפיתי בנזיר שמנהל את ביה"ס שלי מברך על קמיעות, ואז הסברתי לו את העניין.
המורה שלימד אותי שנה שעברה לא נמצא פה, אז אני מקווה לטוב.
אני שמחה שאני הרבה יותר יודעת להסתדר מאשר שנה שעברה, אם כי זה עדיין לא קל. אני כל הזמן בהתלבטויות מה לעשות. העדפתי להתאמן בקבוצה ולא לבד, אבל נראה לי שבין ללכת לחפש בי"ס אחר, גם אם יש לי המלצות, לבין להישאר עם מישהו שפלחות דואג לי לאוכל ולמורה, עדיף להישאר.
נקווה למייל אופטימי יותר בפעם הבאה!