Tiger leaping gorge, Lijiang, Shaolin

בקצרה את הימים האחרונים בליג'יאנג - העיר לא היתה מה שציפינו, כלומר היא בהחלט לא "קסומה" אלא לכל היותר חביבה, ובקטעים עמוסי התיירים - קלסטרופובית משהו. לנווט בה זה חסר סיכוי, אבל לקראת הסוף התחלתי להיות מסוגלת לכל הפחות לצאת...
היינו ב"ערוץ דילוג הנמר", טרק מפורסם ביותר ביונאן. אחרי שאמא אמרה לפחות 30 פעם "אבל אנחנו לא הולכות לערוץ דילוג הנמר!", אחרי שבבוקר של היציאה ירד גשם, ואחרי שלא הצלחתי להבין איך בדיוק הולכים שם, יצאנו לדרך. הטרק היה מאד יפה, במיוחד היום השני שלו. טוב, צריך להבהיר שזה לא בדיוק טרק, אלא הליכה בהר שאינו מכוסה במדרגות )כמו כל ההרים האחרים בסין(. ארוחות אכלנו בגסט האוסים, וישנו בחדר עם מקלחת חמה, מזרון חשמלי ואחלה אוכל.
ביום הראשון עלינו 900 או 1200 מ', תלוי את מי שואלים, וכל הדרך הלך אחרינו "מלאך שומר" עם סוס, שקיווה שנסכים לעלות עליו תמורת תשלום. ירד קצת גשם ולא היה נורא בכלל. ביום השני הולכים לאורך ההר, כשנהר זורם שוצף מתחתינו. מאד מרשים! אחרי ארוחת הצהריים ירדתי לראות את התחתית של הנהר )אמא ישבה לנוח והעבירה את הזמן בכיף). בקיצור, מומלץ! למחרת הסתובבנו בליג'יאנג וקנינו כרטיסי טיסה, חגגנו את ראש השנה בקרואסון ומאפין )נגיד ש...( ויין ליצ'י שהיה לו טעם של קרטיב פטל עם אלכוהול.
ועכשיו למירוץ: לקחתי אוטובוס לילה לקונמינג. היה מטלטל, ובכלל לא הבנתי שהגעתי עד שעברו איזה 10 דקות מהעצירה )פשוט האוטובוסים האלה ידועים בכך שהם עוצרים יותר מנוסעים(. בק3ונמינג הסתובבתי - כלומר הלכתי לאיבוד כהרגלי - ובנס מצאתי סופרמרקט ענקי עם אוכל מערבי. הצטיידתי בחלב עמיד, טונה, מיזלי, קפה ושוקולד... נסעתי לשדה התעופה וטסתי לדז'נגדז'ו. הקפה בטיסה היה הדבר המבחיל ביותר שטעמתי מעודי, והנוף היה עוצר נשימה - קיבלתי חלון בלי כנף! משם לקחתי אוטובוס לעיר עצמה, שהיא גוש סחי פקוק, ואז מונית לתחנת האוטובוסים, שהיא צפופה ומבולגנת בטירוף.
בגלל הפקקים, ובגלל שהאוטובוס פשוט לא יצא, הגעתי לדנפנג רק ב-21:30.
כדי לקצר, אציין רק שהיו עוד מונית ואחריה אנשים טובים שהביאו אותי למלון.
למחרת התקשרתי לשיפו והתחלתי להתאמן. החלק הכי מוזר הוא שעוד לא שילמתי לו...
אז האימון - זה ליד שאולין. מתאמנים על בטון, לא מאד מגעיל אבל לא מלהיב. המורה שלי הוא עארס לא נורמלי )חוץ מכשהוא מדגים(, ואחרי האימון הזרקני של היום אני שוקלת לעבור - מורה פרטי או בי"ס אחר. אני ישנה במלון קצת מסריח, ואוכלת איתם - אוכל טעים, במיוחד יחסית למה שאפשר למצוא בשאולין.
עוד לא מצאתי נוזל לעדשות מגע, שזה מה שהכי מטריד אותי כרגע.
אם החזקתם מעמד איתי עד עכשיו, אז שתהיה שנה טובה!!!

Dali

היום היה גם מקסים, אם כי קצרצר. יצאנו לטיול ליד האגם - נסענו באוטובוס קופצני לכפר קרוב. ליד האגם אי אפשר ללכת )לפחות לאט מצאנו איך( אז הלכנו בשדות האורז.
היה מקסים.
קצת מוזר לראות את כל האיכרים עובדים ואנחנו מטיילות ונהנות...
הגענו לכפר אחר, אבל לפתע גילינו שזה לא כפר אלא דאלי... אז אכלנו את הסדנביצ'ים של ארוחת הצהריים שקנינו מבעוד מועד על ספסל בעיר וחזרנו למלון לשנת צהריים.
מחר נצא לליג'יאנג.

Shaping, Xidzou and Dali

נסיונות להעלות קצת תמונות, לבקשת הקהל...
היום היה יום מקסים! בבוקר אכלנו יוגורט עם מיזלי, פירות ואיזה קמח טיבטי. נסענו לשוק בכפר שאפינג ושם הסתובבנו. אמא כמעט קנתה רקמה ש"יש רק אחת כזאת, ובדאלי זה יעלה יותר" ובסוף לא. היה מאד נחמד, שוק מגניב ובלי צעקות.
לכל אורך הדרך המשובשת יש כפרים עם ציורי קיר מקסימים על הבתים, שדות אורז ותירס, ממש חווייה.
כדי להגיע לקחנו מיניבוס, אחרי שעברנו איזה 5 נהגי מונית שרצו יותר מידי כסף. כולם פה פשוט רוצים לעזור לנו ולהקל על הארנק, הוא בטח כבד מאד!
אחר כך נסענו לעיירה )באותו מיניבוס, יצא מצחיק( שאמורה להיות מקסימה, המיניבוס עצר לצד הדרך ומשם לקח אותנו תלת אופן ממונע לבית משוחזר. לפני שהבנו מה קורה קיבלנו )כלומר, 50 יואן לאחת( סיור-במהירות-האור בתוך הבית. הסיור כלל הופעת ריקודים של בני באי המקומיים, שבתורה כללה 3 כוסות תה וסוכריה. היה מאד כיף ומצחיק. אחרי כל זה קיבלנו לטעום 4 כוסות תה נוספות, על מנת שנקנה אותן ב-50 יואן ל-50 גרם. המשכנו להסתובב בעיירה, אמנם ראינו בתים יפים אבל לא הבנו מה העניין. קניתי בד בטיק לכסות את הכורסה שעופר הוריש לי.
אחר כך חזרנו לדאלי והסתובבנו עוד קצת בין החנויות וסתם, מאד נעים פה.
עדכון שאולין - התקשרתי, יהיה לי חדר במחיר מופקע, ואני אצטרך להמשיך להתמקח לבד כשאגיע לשם. בכל זאת הקלה רצינית שהכל כבר סגור )עדיין לא סומכת על הסינים(.

Dali

אחרי עוד קצת הליכה לאיבוד בקונמינג - שבה שלטי רחוב באנגלית הם מותרות - עזבנו הבוקר לדאלי. לא ברור למה, אבל מתחנת האוטובוס לקח אותנו מיניבוס אל מחוץ לעיר, שם תפסנו תא האוטובוס שיוצא מתחנה מרכזית אחרת. מעצבן ומוזר. הנסיעה היתה מאד יפה, יש פה נופים מדהימים וכל הכפרים מקשטים את הבתים שלהם בציורים מבחוץ, כך שגם היה מעניין.
דאלי זאת עיר עתיקה תיירותית מאד, מאד סימפטית, חמודה, מלון מדהים עם גינה ענקית בסגנון סיני. נהג המונית שלקח אותנו ועוד שני הולנדים מתחנת האוטובוס הציע לנו לראות מלון מאד יפה, "רק לראות". כיוון שלא סמכתי עליו, לא הסכמתי. ההולנדים בתחילו להביע הסכמה אז כתבתי להם שהוא בטוח לוקח עמלה - לא יכולתי להגיד כי הוא ידע אנגלית - ואז גם הם התחרטו. וטוב שכך, המלון שלנו פשוט מ-ק-ס-י-ם.
יש פה המון מסעדות מיוחדות ומפנקות, חנויות מזכרות )כמובן שלא נקנה כלום( ולא דורסים אותך. נקווה שהטיולים בסביבה נחמדים כמו העיר!

Kunming

איך אפשר לישון 14 שעות ועדיין להיות עייפה? מסתבר שאפשר.
הרכבת עברה מהר, בזכות ספר בדיחות סיניות שקניתי ושותף נחמד לתא שכל הזמן נתן מחמאות לישראל, ליהודים ולי. הסינים ממש חולים על יהודים, נראה להם שהם העם הכי חכם בעולם.
בקונמינג ניסינו למצוא את ההוסטל במשך שע,ה הסתובבנו סביב עצמנו, ובסוף ראינו את השלט שהיה מוסתר מכיוון אחד של הרחוב. אכלנו "נולדס מעבר לגשר", שהן המאכל המקומי והלא-ממש-מלהיב של העיר, ועכשיו אני מזמינה כרטיס טיסה להמשך.
הפארק פה ממש מצחיק, בכל פינה תזמורות חובבים, שירים וריקודי עם. פשוט פינת הביזאר! והכל בזיופים נוראיים, כמובן.
קניתי כרטיס לדז'נגדז'ואו, ליד שאולין, ל-28.
ושכחתי לציין שמזג האוויר פה קביל סוף סוף, אפשר לנשום בלי להזיע!

Longsheng rice terrace

לפנינו עוד 18 שעות ברכבת, נקווה שילך טוב. אנחנו במחלקה ראשונה, שזה אומר 4 מיטות ב"חדר" במקום 6, ועם דלת, שזה בעיני הרבה יותר מפחיד מאשר מחלקה שנייה. אבל ככה לא מעשנים לך בפרצוף.
אתמול היינו בסיור לשדות האורז, היה נוף מאד יפה בדרך וגם בשדות. ממש כמו להסתובב באגדה. כל הזמן רואים איכרים עם כובעי קש, שדות, נחלים, בדיוק כמו שמדמיינים את "סין הכפרית".
יש פה בנות מיעוטים שמפורסמות בכך שהן מגדלות את שיערן לאורך של כמעט 2 מטר, שלמען האמת לא ממש מזיז לי מה אורך השיער שלהן. היינו צריכות לחכות ליד הכפר שעה כי לא רצינו לשלם 50 יואן על לראות את השיער. סיורים מאורגנים זה מעצבן...המלון שלוח אותך לאוטובוס ששולח אותך למדריך ששולח אותך לעוד אוטובוס... נמאס לי להרגיש כמו הכדור-נוצה שהם בועטים מרגל לרגל, אם כבר נוצות אני מעדיפה להיות ציפור... גם אם זה יותר קשה.

Yangshuo

המופע אתמול היה מדהים!!! כמו לראות את טקס האולימפיאדה, אבל בקטן, וזה הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע. 600 סינים על סירות, גבעות מוארות, ריקודים ושירים. מדהים עד כמה זאת מכונת כסף - המופע נראה לי מלא כל יום, ויש כרטיסים שעולים מאות יואנים.
חוץ מזה אכלנו את המאכל המקומי ביאנגשואו - דג בבירה - מאד מאד טעים. בכלל, אנחנו ובירה הולך טוב.
בבוקר התכוננו לצאת לטיול אבל מדריכת טיולים סינית המליצה לנו לוותר, כי חם וכבר ראינו את הנופים האלה בשייט. אז אחרי ארוחת בוקר מערבית טעימה יצאנו לעוד מערת נטיפים, הרבה יותר גדולה מהקודמת. אחר כך הלכנו לשוק, שהיה ממש בלתי מוצלח וגם ניסו לכייס אותי. לא הצליחו, הרגשתי שמושכים לי בתיק והסתובבתי. זה שניסו לכייס אותי מאד עיצבן אותי והוציא לי קצת את החשק להיות פה.
חזרנו לגווילין ונחנו מהיום ה"מעייף".
אמא החליטה להמשיך לטייל ביונאן אחרי שניפרד. מחר אנחנו יוצאות לראות את טרסות האורז היפות פה - אחרי שראינו נטיפים בצורה שלהן במערה!

Guilin & Lee river

כתבתי קצת בקיצור בפעם הקודמת, נראה לי שאפשר היה להבין שהיו לנו כמה ימים לא מוצלחים. הטיולים והאוכל בדז'אוצ'ינג אמנם היו מופלאים אבל העיר עצמה מזוהמת ומלאת המולה בצורה שלא תעלה על הדעת. גואנגדז'ואו היתה גם היא לא משהו, והנסיעה באוטובוס בכלל מכה. אבל התאוששנו, וגם הצינון עבר בזכות מרק העוף של גווילין.
אנחנו עכשיו ביאנגשואו, עיירת תרמילאים ליד גווילין. היום שטנו על נהר לי, היה מאד קסום )וגם מאד יקר(. צילמנו המון יחסית לעצמנו. אחר כך הלכנו לעוד טיול באזור, וראינו עוד נופים, איך דגים בעזרת קורמורנים )קושרים להם את הצוואר כדי שהדג לא יוכל להכנס, ואז הדייג שולה אותו החוצה( ושמענו שירי עם סיניים מסורתיים. על הסיור הזה המתקחנו קשות, והורדנו את המחיר בחצי.
אתמול הסתובבנו בפארק של הגווילין, היה מאד נעים - רוח קרירה. מאד חם פה, לפחות יותר יבש. אחר כך נסענו למערת נטיפים מקסימה, שהסינים האירו בניאונים, לשם שינוי בטוב טעם. הלכנו שם פעורות פה...
ויתרנו על טיפוסים לפסגות שמקיפות את העיר ושוטטנו לקנות כרטיס לרכבת לקונמינג, אחרי שהחלטנו לוותר על עצירות ביניים באמצע - שוב 18 שעות...
אבל זה עוד לפנינו. הערב הולכים לראות איזה מופע שביים ז'אנג יימו - זה שביים גם את הטקס של האולימפיאדה. נקווה שיהיה שווה!
באכסנייה יש לנו חדר ענקי ואינטרנט בחינם....
אז אני אכתוב עוד קצת בזמן שאמא מתקלחת ומאוששת מהחום.
אז דברים ששכחתי לכתוב כי אני תמיד בלחץ כשיש אינטרנט-
* אתמול אכלנו ליצ'י מעולה, זה זן שונה מבארץ, יותר יפה יותר טעים ויותר זול.
* במיניבוס בהר ליד טונשי הצלחתי לבסס שיחה של 10 דקות עם אישה סינית בנושא המשפחה - שיעור אותו למדתי רק פעמיים בארץ! הייתי מאד גאה בעצמי. בכלל, הסינית שלי לא כל כך גרועה ובדרך כלל אני מסתדרת.
* אמא מאד משדרגת לי את הטיול, במקום לישון בדורמיטורי ולאכול אוכל רחוב אני ישנה בחדר פרטי עם מקלחת ואוכלת כל הזמן במסעדות. חוץ מזה שכמובן מאד כיף לטייל איתה.
* למרות ההבטחות, אנחנו כן אוכלות הרבה גלידה ואני לא עושה מספיק ספורט.
* מדהים כמה שאין זכות קדימה לבני אדם בכביש. לפעמים אתה צריךל להלחם על מעבר החצייה לא רק עם התנועה שחוצה את הרחוב אלא גם עם מכוניות שחוצות על המעבר... יש פה נהגים שמורידים את כל מי שלפניהם על הנתיב בצפירות, והנתיב שלהם הוא מה שהם מחליטים שהוא, בלי קשר לקווים.
* הכי חשוב - אם עד היום לא שטפתם את האורז לפני הבישול, תתחילו עכשיו!!!
הוא מונח לייבוש על הכביש, והמכוניות עוברות עליו.
זה הכל להיום, נקווה שימשיך להיות מוצלח!

Zhaoqing & Guangzhou

היי...
לא כתבתי המון זמן. מאז הפוסט האחרון הצלחנו למצוא דים סאם, ואפילו המון ממנו. זה מאד טעים! אתה יושב במסעדה, ועוברות עגלות עם כל מיני דברים, ופשוט לוקחים ואוכלים מה שנראה טוב.
אז ביום השני בגואנדז'ואו הלכנו להיכל האבות של שושלת צ'ן, שהוא מין מוזיאון. ראינו שם יצירות אומנות מקסימות של תמונות רקומות, גילופים בעץ, עבודות בחימר ועוד. זה כמה מבנים שכולם מקושטים מכף רגל ועד ראש, כל כך הרבה שאי אפשר לקלוט.
אחר כך נסענו לעיר גדולה אחרת שנקראית דז'אוצ'ינג. שהינו שם במלון מפואר למדי ואכלנו, כאמור, המון דים סאם. טיילנו בשמורה חמודה וראינו עוד מקדשים. למחרת יצאנו ל"פארק סלעים" שבו היו צוקים שעליהם אפשר לטפס. לאור החום הכבד, ויתרנו על התענוג אחרי צוק אחד.
החלטנו לחזור לגואנדז'ואו כדי לתת צ'אנס לסצנת האומנות המקומית, אבל המוזיאון היה ממש מחורבן. כשהגענו כל החדרים היו סגורים לארוחת צהריים, וכשחזרנו אחרי ארוחת צהריים לא התפעלנו ממה שנפתח. היה שם צייר סיני אחד שצייר מאד יפה, אבל חוץ מזה מיותר.
בערב לקחנו את אוטובוס הלילה לגווילין, מה שהיה ארוך מאד )יצאנו ב-8 בערב, הגענו ב-11 בבוקר(, מטלטל בצורה שאסורה ע"פ חוק ועם מעט מידי הפסקות פיפי.
גווילין עושה רושם מאד נחמד, כיף לטייל פה. אני חטפתי צינון בלתי סימפטי, מקווה להרגיש יותר טוב מחר. האוכל ממשיך להיות מאד טעים.

Guangzhou

18 שעות ברכבת עברו להן בשינה נעימה בזכות הטילוטלים ושני שותפינו לתא שמאד השתדלו להיות שקטים ולא לירוק.
קבלת הפנים שערכה לנו גואנגדז'ואו היתה די מזעזעת - העיר חמה, לחה ומסריחה בצורה בולטת. עד שמצאנו את המטרו לקח המון זמן, אחר כך עד שמצאנו את המלון.... הלכנו שם לאיבוד קצת, הרחובות היו רטובים מגשם, לפחות החדר מאד נחמד.
היום לא התחיל הרבה יותר טוב, 480 אחוזי לחות ו-40 מעלות )בערך(.
הפארק פה לא מלהיב, אבל ראינו סינים משחקים כדור מוצה, וכדור מוצה עם הרגל, ורוקדים, וסתם טופחים על עצמם, והולכים אחורה, וגם קצת טאי-צ'י. ראינו את פסל העיזים המפורסם - מתסבר שאתך העיר הקימו אלים מחופשים לכבשים, ולכן יש פה פסל ענק עם עיזים. הגיוני, נכון?
אחר כך הלכנו לפארק הסחלבים, שכמובן היה הסיבה העיקרית לבואנו לעיר מלכתחילה, והיה באמת נחמד חוץ מזה שלא ממש היו סחלבים.
מאוכזבות, רעבות )אמורה להיות פה מסעדה כל מטר, אבל לנו זה לא הלך( ומזיעות הלכנו לחפש אוכל. נכנסנו למסעדה מאד מפוארת, שמו אותנו בחדר האח"מים ואכלנו בקר, אורז עם צלופח ועוד מנה של סופגניות שלא נגענו בהן.
אחר כל הלכנו למוזיאון עם המאוזוליאום של מלך נאן יואה, שמת לפני 2000 שנה בערך. אולם הקבורה שלו קטן יחסית, אבל מצאו שם איזה 1000 מוצגים, כולל חליפת קבורה עשויה מירקן ושאריות של פילגשים, מוזיקאים ,טבחים ושומרים שעברו איתו לעולם הבא. היה שם גם אוסף כריות מחרסינה, בלי קשר. היה מאד נחמד ומצב הרוח השתפר.
הסתובבנו קצת בין חנויות ובאי אחד, ואז אכלנו במסעדת פירות ים הגדולה ביותר שראיתי בימי חיי! אמנם גנבו אותנו בטירוף, אבל קיבלנו חוויה, טקס תה פרטי בכל פעם שהכוס התרוקנה, מיליון אקוואריומים והמון אוכל מוזר.
חזרנו להוסטל, קנינו בירה והסתכלנו על הנהר. עדיין חם ומזוהם פה, אני לא אתגעגע אבל בהחלט יש איזה קסם לעיר.
מה שבטוח, כשמבקשים את האוכל בלי מונוסודיום גלוטמט, הוא פחות טעים.
ועוד לא הצלחנו לאכול דים סאם!!! איך זה יכול להיות???
אני נורא רוצה לכתוב מיילים לכולם אבל לא בטוחה שאספיק, אז תראו את זה כמייל אישי...

qi yun shan & qian dao hu

האינטרנט פה יכול לשגע!!! יש לו נטייה לא להיכנס לאתרים עד הפעם העשירית שבה עושים ריפרש, ואז להיתקע.
אתמול היינו בהר מקסים שנקרא צ'י-יון שאן. הספר אמר שלוקחים אוטובוס לכיוון יישיאן ואז יורדים והולכים להר. בפועל, לקחנו אוטובוס לתחנת האוטובוס. משם אוטובוס לאנשהו. משם, החלפנו לטרנזיט לכפר למרגלות ההר, ומשם, ילד קטן לקח אותנו דרך הרחוב האחורי ועד הבית שלו )שנמצא באמצע הדרך(...
יש שם תצורות מאבני חול אדומות ומקדשים דאואיסטים שבנויים מתחת לצוקים, המוני מאמינים וקטורת ופסלים מוזרים בקיצור חתיכת מקום. הסתובבנו שם קצת, התחילה לכאוב לי הברך ואז זה הסתדר. מקווה שהיא לא תכאב לי יותר!
היום החלטנו לצאת לטיול באגם אלף האיים. האגם אמנם מקסים אבל הטיול היה מחורבן. הנהג היה מטורף, שטנו מיליון שעות, אף אחד לא ידע יותר משתי מילים באנגלית. ה"מדריך" היה פסיכי לחלוטין שצעק כשהוא דיבר אלינו כי הוא חושב שאנחנו חרשות ולא סתם לא יודעות סינית. הסירה שלנו היתה פיצית וקיבלנו ארוחת צהריים ב-10 בבוקר. עלינו על אי שממנו רואים את הנוף אם עולים ברכבל, מה שלא עשינו, ולעוד אי עם מוזיאון מנעולים, קרפיונים ענקיים וכלוב ציפורים. פשוט ביזארי.
הלילה רכבת לגאונדז'ו, מקוות לישון הרבה!

shexian

אחרי אינסוף התלבטויות )לא רוצים הרים, לא רוצים כפרים בסגנון חואיידז'ואו(, החלטנו לשנות כיוון לגואנגדז'ואו, הידועה יותר בתוק "קנטון" )איפה שהאוכל(. הבעיה היא שזה ממש רחוק, ואמא מפחדת לטוס.
הרכבת הבאה שבה יש קרון שינה במחלקה ראשונה היא עוד יומיים, אז קנינו כרטיסים ואנחנו נשארות פה בינתיים.
היום היינו בששיאן, שזאת עיר קטנה עם רחובות עתיקים ושער מאד יפה ומיוחד שהוא היחיד מסוגו ששרד בסין. לראשונה בטיול הזה קיבלתי הנחת סטודנט על משהו.
היה מצחיק לראות שם את הרחוב העתיק, שוב כי בבתים שפתוחים להתרשמות התיירים עדיין גרים אנשים.
אחר כך ראינו את הרחוב העתיק פה בטונשן, שהוא מאד יפה, עם המון חנויות לתיירים כאלה. זה בלתי נתפס כמה עתיקות וזיופים יש פה, אני לא מבינה מי קונה את כל הדברים האלה.
סין מצנזרת לי את האתר של אגודת הסטודנטים ויתושים אוכלים אותי כמו לחמניית אורז חמה.

hongcun and xidi

יום עמוס ומוצלח.
לקחנו טיול תיירים סיני לכפרים העתיקים, כי כדי להגיע לשם לבד צריך "פשוט" לקחת אוטובוס לתחנת האוטובוס, ומשם לעיר ה"קרובה" שהיא שעה וחצי נסיעה ומשם לכפרים באלוהים יודע איזו דרך. אז המדריכה דיברה הרבה בסינית באוטובוס, אבל בכפרים עצמם הסתובבנו לבד כך שיצא סידור מאד מוצלח.
חונגצון הוא כפר חמוד ביותר, עם בתי אבן מלפני 1000 שנה ובתי עץ מלפני 200 שנה, כולם מקושטים. יש להם גמלונות מקושטים וחלונות לאור בתקרה. חוץ מחנויות המזכרות ומאות תלמידי הציור ששורצים שם, החיים נמשכים כמו כפר רגיל. מאד יפה ושליו.
אחריו זכינו בארוחת צהריים סינית, כלומר 10 אנשים על שולחן עם מגש מסתובב וכל אחד לוקח קצת לקערת האורז שלו. היתה חוויה מעניינת בהחלט, הסינים די צחקו על הקשיים של אמא עם הצ'ופסטיקס אבל היו מסבירי פנים.
שידי הוא כפר נוסף, קטן הרבה יותר )אין מה להסתובב שם שעתייים...( על אותו עקרון. הגמלונות אמורים להיות מקושטים בראשי סוס, אבל ראשי הסוס היחידים שאני הבחנתי בהם היו מחוברים לסוסים. נכנסים שם לכל מיני בתים, שהם שילוב של בתי מגורים, מוזיאון וחנות מזכרות. יש פשוט המון המון עתיקות או עתיקות למחצה או לא ברור מה למכירה. מאד מוזר. יש "גנים" שהם כמה עציצים ומזרקה בתוך בית.
לסיום זכינו בסיור במפעל משי )כדי שנקנה שמיכות משי( כולל תצוגת אופנה )כדי שנקנה בגדים( וסיור במפעל תכשיטים )כדי שנקנה צמידי ירקן(
הסוף היה קצת ארוך מידי, אנחנו עייפות. מחר נלך ל... אנשהו.

huang shan

חואנג שאן הוא הר יפה, אבל בהחלט לא ההר הכי יפה בסין.
בטוח שהוא ההר הכי יקר בסין.
למרות שאתמול בערב חשבתי שהזמנתי מלון, אז מסתבר שלא,והמחירים שם יקרים פי 10 מאשר למטה. אפילו המים עולים פי 10.
היתה לי ממש אכזבה כי בכלל לא היה כמו שחשבתי מהפעם הקודמת שהייתי בסין.
לפחות היה יום ממש יפה.
החלטנו לרדת ולחזור להוסטל ומחר אנחנו הולכות לראות כפרים בני 1000 שנה.

Tunxi

סוף סוף אינטרנט שאינו רבע שעה ראשונה בחינם, כך שאני מתפרעת...

china

אז אתמול היה יום עמוס למדי: בבוקר נסענו למוזיאון התה שהיה מקסים אך התצוגה היתה סגורה. משם נסענו למה שלפי הספר היה אמור להיות "שביל מקסים מתפתל בין פעמונים, פסלים, מעיינות ופגודות". מה שקיבלנו בפועל היה פעמון, מעיין, 3 פסלים ושביל שמתפתל בין דגמים של כל הפגודות המפורסמות בסין. היה חביב אבל לא "זה".
כיוון ששתי האטרקציות העיקריות השאירו אותנו עם חצי יום פנוי, המשכנו לאתר שבו אפשר לראות פסלים בודהיסטים חצובים בקיר. גם זה היה חביב למדי. באותו אתר היה מקדש בודהיסטי.
כיוון שכל המקדשים הבודהיבטים )ולמעשה כל המקדשים בכלל, וגם המסגדים( נראים אותו דבר, אני העדפתי לוותר. אמא רצתה להיכנס בכל זאת ואז למדתי שלא כל המקדשים הבודהיסטים הם אותו דבר...
זה היה פשוט מקדש עצוווווווווווווום, עם פסלים מטורפים בגובה מטרים, קישוטים ופסלים מהרצפה ועד התקרה, 4 אולמות ועוד קיבלנו לסיום טקס תפילה! הרבה יותר נעים לאוזן מהטקס הדאואיסטי, זה בטוח.
לסיום היום עוד שוטטנו על האגם, שפשוט קשה להיפרד ממנו.
בערב בחור מההוסטל התקשר בשבילי לשאולין והם אמרו שאני יכולה לבוא מתי שאני רוצה, למרות שבאוקטובר כל סין בחג. זה מאד שימח אותי.
היום הוקדש לנסיעה לטונשין וקניית אוכל בסופר, ומחר אנחנו מתחילות לטפס על ההר שאמור להיות הכי יפה בסין. התקווה היא שיהיה לנו מקום לישון בפסגה, כי להזמין מכאן חדרים זה פשוט יקר בטירוף.
יש פה קטע מוזר עם הסופרמרקט - מחלקות שלמות מוקדשות לפירות יבשים, ממתקים, מנות חמות וסויה בצורת דברים אחרים, אבל בקושי יש לחם, או משהו למרוח עליו.