מה נשמע? אני כבר קצת מתגעגעת אבל עדיין לא רוצה לחזור.
האימונים ממשיכים, מתחיל להיות טיפה יותר קל, אם כי אני עדיין לא ממש משתפרת בקפיצות. אבל בסך הכל אין הרבה קפיצות, אז אני מתרכזת בדברים האחרים. גם הגמישות שלי משתפרת בניגוד לשנה שעברה, וזה סימן טוב. לא כמו בארץ, אבל לא ממש נורא. את המתיחות בבוקר אני עושה על עץ שניצב בקצה של המגרש בשדה התירס, על סף מדרגה של מטר וחצי. מלחיץ משהו, במיוחד כי הנעליים שלי די מחליקות. בגלל שחצי מהזמן אני מתאמנת על בטון הן פשוט גמורות - עברו רק שבועיים ואני עוד מעט אצטרך לקנות זוג חדש!
אתמול אחרה"צ היה "מבחן" קונג פו לביה"ס שלי ולעוד אחד (שהיו הרבה יותר טובים). צפינו בו מלמעלה במקום להתאמן, היה ממש מגניב - כמו הופעה פרטית. המורה שלי לא היה מאד מרוצה, הוא אמר שהם לא מתאמנים טוב כי הריצפה עקומה. טוב, אני שמחה שלא רק אני שמתי לב לזה! כי היא באמת ממש עקומה.
המורה שלי כל הזמן אומר לי לעשות דברים יותר מהר ועם יותר עוצמה, יפה שלא נמאס לו להגיד את זה כי אני פשוט לא יכולה לעשות אותם יותר מהר משאני עושה. בכל זאת אולי זה סימן שהוא כבר לא צריך לתקן אותי על דברים אחרים? אני גם מתקשה להבין מה כבר יקרה אם האגודל שלי לא יהיה צמוד לשאר האצבעות ומקופל בצורה מדוייקת, לפי כמות הפעמים שבה הוא מעיר לי על זה אפשר לחשוב שזאת הבעיה שלי, ולא, למשל, אלף דברים אחרים. גם שמתי לב בהופעה שהאגודל שלהם לא תמיד מקופל, ועובדה שהתיקרה באולם לא מתמוטטת!
הוא עוד רציתי לספר? שאתמול נסעתי לדנפנג וקניתי פירות יבשים, אגוזים וכל מיני מצרכי יסוד כמו נייר טואלט *רך* וחלב לקפה. ראיתי שם תהלוכת חתונה - בראש נוסעת מכונית עם מטל"ר (נשבעת!) שיורה זיקוקים שעושים רעש מזעזע. אחריו נסע טנדר עם תזמורת בבגאז' ולבסוף המכונית המקושטת. ממש מתוך סרט...
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment