חיכיתי לאמא 4 שעות במנזר וכשנשברתי תפסתי אותה בדרך, מזל שהטלפתיה שלנו עדיין עובדת. היה נחמד מאד לבלות ביחד. פילחתי אותה לשאולין, גם למתחם, גם להופעה בפנים וגם למנזר עצמו, והיא מאד נהנתה. זה דרש הרבה תחכום ונראה לי שאני יכולה רשמית להעביר קורס באיך להנות משאולין בלי לשלם יואן אחד. אז ראיתי שוב את ההופעה אבל לא הצלחתי לעלות לבמה כדי להשתתף בתחרות ולזכות בדיוידי, אולי אני אנסה בהזדמנות אחרת (היה יום ראשון והיו מלא אנשים).
חוץ מזה, החדשות הטובות הן שהמורה שלי חזר, וזה הרבה יותר אפקטיבי וכיף להתאמן איתו. הסכמנו שהוא לא ילמד אותי דברים חדשים, ובעצם רק אלמד גרסאות של שתי סדרות שאני כבר יודעת. במצד אחד זה מוזר, ומצד שני ללמוד איתו סידרה זה כל כך שונה ומעניין, כי הוא נותן כל כך הרבה דגשים. מצד שני זה יותר קשה דווקא כי אני מכירה משהו דומה. הוא כל הזמן אומר לי ליישר את הגב ולהצמיד את הבוהן ולבעוט יותר גבוה, ודי סקפטי לגבי היכולת שלי לשפר את ה"בסיס" בשבועיים שנותרו לי. טוב, אני לא ממהרת לשום מקום. חבל לי שאני לא יכולה לקחת אותו לארץ אבל אני אשתדל לשמור אותו בראש... בסך הכל זה די פינוק שמורה יגיד לי כל הזמן מה לא בסדר במקום שאני אשים לב לזה בעצמי.
היום קיבלתי חופש בבוקר עקב ביצועים גרועים במיוחד באימון שחרית, מצטערת! אני לא יכולה להיות סופרמן בכל אימון! מקווה שאחרה"צ אחזור לעצמי, אחרת בכלל הוא יישבר. אבל הימים האחרונים בהחלט עייפו אותי, לא ישנתי טוב ואני קצת מצוננת. שנה שעברה היה יותר קשה פיזית, אבל מצד שני לאף אחד לא היה אכפת אם אני בועטת נמוך.
איך לא בא לי לעזוב עוד שבועיים! מה אני אעשה בלי שמישהו אחר מכין לי 3 ארוחות חמות ביום? ושלשום היו דמפלינגס מ-ע-ו-ל-י-ם לארוחת ערב (ובוקר. וצהריים. וערב), הם אפילו הפצירו בי לקחת משלוח מנות לאמא... ואיך בכלל אוכלים עם סכין ומזלג? כשאמא היתה פה היא סיפרה לי כ"כ הרבה על ההרפתקאות שלה בצ'נגדו ושיאן, נראה לי לא הגיוני שהיא הספיקה לעבור את כל החוויות האלה, בזמן שאני מרגישה כאילו אני פה יומיים ויכולה לסכם את החוויות שלי ב"התאמנתי".
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment