נראה שמתחילה לי שיגרה, לפחות היא כתובה על הנייר, שזאת התחלה יפה.
אז ב-6 בבוקר יש אימון של שעה וב-8 עוד אימון של שעה )אבל היום הוא נמשך שעה וחצי בערך(. אח"כ הפסקה ארוכה - היום נסעתי לדנפנג, נראה לי שלהבא אני לפחות אנסה להתאמן, גם ככה דנפנג מסריחה ומרגע שהחלטתי לא לאכול מטוגן אין לי מה לאכול שם. ב-14:30 אימון של שעתיים וחצי, וב-7 שעה. הכל עם המורה הפרטי. אני מתחילה להאמין שהם באמת לא רוצים שאשלם להם, אבל מצד שני הם סינים אז זה אוקסימורון...
אתמול, אחרי די הרבה "דואה" )נכון( ו"חאו דה" )טוב(, ואפילו "חן חאו" )טוב מאד( אחד, המורה שלי מסר דרך הבחור שיודע אנגלית - הבסיס של הקונג פו שלך ממש גרוע.
לא נותר לי אלא להסכים... בכל זאת אני מאמינה שאני משתפרת. וגם אין לו מושג כמה גרוע זה היה קודם.
יש להם פה בהחלט סטנדרטים אחרים בכל מה שקשור למהירות ולעוצמה שבה אני אמורה לעשות דברים, וזה מאד קשה לי, כי אני לא כל כך טובה במהירות ועוצמה.
אתמול התחלתי ללמוד סידרה חדשה - שי צ'ינג צ'ואן - והיום התבלבלתי כל הרבה פעמים בלימוד של שני צעדים... למורה שלי כנראה באמת יש סבלנות של נזיר אם הוא לא התייאש!
חוץ מזה אני מרגישה כאילו אני היחידה שכח המשיכה מהווה בשבילה בעיה. דווקא עדיף מהבחינה הזאת להתאמן לבד, אני פחות מרגישה מגושמת כי יש פחות למי להשוות.
טוב, לא התיימרתי להיות נזירת שאולין, אני בסך הכל נהנית להתאמן.
No comments:
Post a Comment