וואו, מאיפה להתחיל... היו כמה ימים מאד מוזרים. הסיבה - הגיעו לבקר תלמידי קונג פו לשעבר, שהיו בזמנם מאד טובים (לדבריהם, מקום 5 ו-9 במשהו, בעוד המורה שלי משנה שעברה היה מקום 2). איך שלא יהיה, מאז "זמנם" עברו כמה שנים, כך שעכשיו הם די מצחיקים. הם עדיין עושים סלטות וברגים בקלות, אבל הם שכחו כמעט את כל השאר. הם מאד ידידותיים, ועל אף קשיי השפה אני מבלה איתם די הרבה. אמנם המשחק של להצביע על דברים ולשאול אם יש או אין אותם בישראל קצת מיצה את עצמו מבחינתי, אבל עדיין נחמד להיות לידם, הם מאד מצחיקים ועושים הרבה שטויות.
הם עושים לי "שכונה" בשיעורים, וגם הגשם שיורד פה לפרקים קצת מקלקל, אבל המורה שלי בחור רציני והוא לא נותן לדברים להתפרק. אגב המורה שלי - יצאנו עם הבנים האלה לריצה ידודתית למנזר (הם אמרו לי שרצים לאיזה הר, אז שמרתי כוחות, ופתאום נמאס להם), והוא הגיע ראשון בלי להתאמץ. אני הגעתי שנייה, והגיבורים הגדולים אחרינו. כך שאני מאד מחזיקה ממנו. נראה לי שזה בגלל שהוא מעשן הכי פחות, והוא ממש מקפיד לא לעשן בשיעורים, גם כשחברים נותנים לו סיגריה, שזה ממש יוצא דופן פה. וחוץ מזה, כשהם הגיעו, אני די בטוחה שהוא ביקש ממני לעשות את הסדרות שאני עושה יותר טוב יחסית על מנת שלא להביך את שנינו. כל הכבוד לו.
זה די קשה להתרכז בסידרה כש-5 סינים בוהים בי ואז מנסים לתקן אותי.
שלשום הגיע לביה"ס מחשב עם אינטרנט, ובכל זאת אני באינטרנט-קפה בשאולין כי לא נעים לי לבקש להשתמש בו. אבל זה נחמד, אנחנו רואים בו סרטים (היום ראינו סרט על ברוס לי, שהיה מאד מאד מאד ארוך) ויכולים להשתמש בתרגומן של גוגל כדי לתקשר. אחר כך הגיע גם אל חדש לביה"ס, כלומר פסל יפה ומבריק, ולכבודו הדליקו נרות ושמו פירות על המזבח. ואחרי ארוחת צהריים, אחד מהבנים פילח בננה מהתקרובת...
בפן האימונים, אני מצליחה את הקפיצה-שעד-כה-לא-הצלחתי בצורה קצת יותר טובה, וזה מאד משמח אותי (למבינים, זה התרגיל בסיס שהוא כמו קפיצה משולשת מהמקום). תמיד נחמד לראות שיפור, גם אם הוא קטן.
יש מלא דברים שאני חושבת עליהם ורוצה לכתוב, ותמיד בסוף שוכחת. למשל, שהייתי עצובה כשקצרו את התירס בשדה שבו התאמנתי, כי הוא היה יפה, אבל זה כלום לעומת החריש (רעש של טרקטור) והזיבול (אתם מבינים לבד). נראה לי ששניהם מאחורי, אני מקווה... ושהיום בבוקר לא היה אימון בגלל שאתמול ירד גשם אז יצאתי לרוץ לבד בערפל והיה מגניב. ושאני לא צריכה לעשות מילואים בשבוע הראשון של הלימודים, אז זה מאד משמח אותי גם. ושהתלמידים לשעבר שאלו אותי אם איפה למדתי שנה שעברה, וכדי להיות בטוחים שאנחנו מדברים על אותו מורה הם סימנו כאילו יש לו מלא חצ'קונים, מה שנכון...
התלמידים לשעבר לקחו אותי לארוחת ערב בדנפנג, ואכלנו מרק בשר כבש (יש פה הרבה מוסלמים אז חזיר פחות נפוץ) עם לחם (ל-ח-ם, לא לחמניית אורז!) שהיה מאד טעים. וידעתי לבקש בלי כוסברה (בסינית).
אני מקווה שכתבתי את כל מה שרציתי, ובטוחה ששכחתי חצי, ואוף... כבר אמרתי שאני לא רוצה לחזור? ברור לי שאלה לא חיים שמתאימים לי, אבל נראה לי שהייתי שמחה לעוד קצת...
No comments:
Post a Comment