אפילוג

כיוון שזה גם יומן, נגמור את זה יפה.
ביום הלפני-אחרון ירד גשם וקניתי את שארית הציוד. לא היה לי כח להתמקח אז אמרתי למוכרת שפשוט תעשה לי הנחה על הכל, והיא כתבה של איזה 20%, אז שיהיה.
קיוויתי שנצא לטייל אבל בסוף לא.
קיבלתי במתנה איזה חצי קילו בשר מיובש מתוק וחבילה של שרימפסים מיובשים, ואת התמונות של כולנו. באמת אני צריכה למצוא אותן!
היום האחרון בשאולין היה מאד עצוב. כמעט לא ישנתי בלילה, בבוקר הלכנו לאכול מרק עם לחם מטוגן, אבל בגלל שאכלתי ארוחת בוקר וגם בה לא הייתי רעבה, אז לא ממש התלהבתי. שמחתי שיש לי תירוץ לא לאכול את הלחם המטוגן בלי להעליב אותם. אחר כך חזרנו לשאולין וצילמנו סרטים ותמונות עד בלי די. היה משעמם.
לא קניתי מתנה למורה שלי כי לא ידעתי איך לקנות לא נעליים, תכננתי לתת לו כסף במקום אבל הכל קרה כל כך מהר אז לא הספקתי לחשוב על זה.
ב-11:30 הם החליטו שאני נוסעת חזרה, למרות שאמרתי שהאוטובוס ב-15:00, אז סיימתי את האריזה ונסענו לדנפנג. הם קנו לי כרטיס, התברר שהאוטובוס עוד 3 דקות, אז רצתי אליו ו... זהו
נגמר.
הדרך לדז'נגודז'ו היתה משמימה והעיר עצמה רק עשתה לי עוד יותר חררה. גועל נפש של מקום. לשמחתי אני יודעת למצוא קפה-אינטרנט, אז דיברתי עם הבית איזה 4 שעות, עד לרכבת הלילה.
בבייג'ין לקח לי המון זמן למצוא שמירת חפצים, שהיתה יקרה בטירוף, ואז לקחתי אוטובוס למרכז העיר. היה נחמד מאד להיות בלי התיקים הכבדים ובמקום מוכר. קניתי קפה גרוע, קרואסונים מעולים ויצאתי לכפר האולימפי.
לקח לי שעה והחלפה של 4 קווי מטרו להגיע לשם, אבל היה ממש מגניב לראות את האיצטדיון וגם להיות בתוכו. בסביבות 11:30 העייפות הכריעה, חזרתי למדרחוב וואנגפוג'ינג, קניתי ספר וישבתי איתו במקדונלדס. זה בערך מה שעשיתי בשארית היום.
אחר כך חשרתי לתחנת הרכבת והחחלתי במסע, שכלל אוטובוס, ו-3 קווי מטרו. לא יכולתי לשבת רוב הזמן והיה לי כבד. כשהסתיים הצ'ק אין היתה הקלה גדולה, כי לא דרשו ממני תשלום על משקל עודף, ואז גיליתי שאין שביתה ונכנסתי לשוק קל.
מקווה שיעבור כבר שג'ט לג ומקווה לחזור בקרוב.