קצת במפתיע, האימונים הסתיימו אתמול. נשבעת לכם שכמעט בכיתי.
המורה סיכם שיש 3 סדרות שאני עושה טוב, ואת השאר עדיף ש"אנשים אחרים לא יסתכלו עלי" (אולי בסינית זה נשמע פחות מעליב?)
אחד מהחבר'ה שהתאמנו פה בעבר הוא "מיסטר לין" (ככה הבחור שיודע אנגלית קורא לו), והוא "המנהל של ביה"ס". לא ברור לי מה בדיוק הוא מנהל, ואיך, כי לא נראה שהוא עושה משהו והוא גם רק מתארח פה במלון. אולי התרגום המקורי, "בוס", יותר מתאים מ"מנהל". לפחות בתרגומן של גוגל, כששאלתי אותו מה הוא עושה, התשובה היתה משהו בסגנון "אני אדם חופשי" ואחר כך הוא הוסיף "אני בוס במאפיה". אני לא בטוחה שזה לא תרגום גרוע... בכל מקרה הוא מאד נחמד, כל הזמן קונה לנו אוכל. הוא גם זה שהסיע אותנו לקנות את הבגדים בדנפנג.
אתמול בערב יצאנו (שני מורים, המורה שלי, הבחור שיודע אנגלית, מיסטר לין וחבר שלו, וכל זה במכונית אחת) לדנפנג לשתות בירה. קצת חששתי מהעניין, אבל מאד התחשק לי לשתות בירה כדי לחגוג את סיום האימונים וסיום החופש. האמת שהם כמעט לא שתו, במיוחד לא מיסטר לין, שנהג, ובעיקר ישבנו ואכלנו בסוכה ברחוב. יש פה רחוב שלם שהם סוגרים כל ערב עם סוכות אוכל, עם שיפודים ודברים טובים. היה סבבה.
מיסטר לין הבטיח לי ששנה הבאה אני אוכל לבוא להתאמן בלי לשלם והוא ייתן לי את המורה הכי טוב. אני לא יודעת כמה ההבטחה הזאת שווה, אבל יש לי את האימייל שלו אז אני אוכל לברר מראש. הוא באמת בחור טוב, למרות גינוניו העארסיים. טוב, כולם פה עארסים, בסגנון הסיני של המילה.
היום בבוקר ירד גשם אז שמחתי שהאימונים הסתיימו עם אזהרה יום מראש. אם כי, ממש משעמם לי. כבר סיימתי את כל הספרים שקניתי, חוץ מאחד שאני שומרת לבייג'ין, כי הם הגירסאות המקוצרות לספרות אנגלית יפה, ובצד אחד של הדף יש סינית. אני רוצה ללכת לקנות כלי נשק ומתנה למורה שלי, אבל מקווה לקבל עזרה מהחברים פה, שבינתיים לא ממש "מבינים" את הרמזים שלי. אז אם לא היום, מחר.
לסיכום - היה מעולה!!!
לא נפצעתי, לא הייתי חולה ולא כאבו לי השרירים יותר מידי. אמנם היה לי בלגאן בהתחלה, ולמדתי מעט שעות בכל יום אבל הן היו שעות שבולו היטב. אני מקווה שאצליח ליישם את כל ההערות של המורה שלי גם כשהוא לא עומד לידי. היה לי ממש כיף. אני לא אומרת שהייתי רוצה לחיות פה כל חיי אבל זה באמת מקום מקסים לשהות בו. ואני לא אומרת שהייתי רוצה להתאמן כל חיי, אבל אני מאד נהנית להתאמן.
עומדים לפני יומיים לא קלים, עם תיק מאד כבד, רכבת לילה, יום בבייג'ין, טיסה והגעה הביתה. ואז - משפחה, חברים, מיטה רכה, קפה טוב, טחינה, ירקות טריים, יוגורט, שפה ותרבות שאני מבינה ומי יודע - אולי אפילו שנת לימודים.
אני לא אכנס יותר לאינטרנט. נתראה בארץ!
תודה רבה לאמא שאיפשרה לי את השהות פה והיתה שותפה נפלאה לטיול!
No comments:
Post a Comment