בקצרה את הימים האחרונים בליג'יאנג - העיר לא היתה מה שציפינו, כלומר היא בהחלט לא "קסומה" אלא לכל היותר חביבה, ובקטעים עמוסי התיירים - קלסטרופובית משהו. לנווט בה זה חסר סיכוי, אבל לקראת הסוף התחלתי להיות מסוגלת לכל הפחות לצאת...
היינו ב"ערוץ דילוג הנמר", טרק מפורסם ביותר ביונאן. אחרי שאמא אמרה לפחות 30 פעם "אבל אנחנו לא הולכות לערוץ דילוג הנמר!", אחרי שבבוקר של היציאה ירד גשם, ואחרי שלא הצלחתי להבין איך בדיוק הולכים שם, יצאנו לדרך. הטרק היה מאד יפה, במיוחד היום השני שלו. טוב, צריך להבהיר שזה לא בדיוק טרק, אלא הליכה בהר שאינו מכוסה במדרגות )כמו כל ההרים האחרים בסין(. ארוחות אכלנו בגסט האוסים, וישנו בחדר עם מקלחת חמה, מזרון חשמלי ואחלה אוכל.
ביום הראשון עלינו 900 או 1200 מ', תלוי את מי שואלים, וכל הדרך הלך אחרינו "מלאך שומר" עם סוס, שקיווה שנסכים לעלות עליו תמורת תשלום. ירד קצת גשם ולא היה נורא בכלל. ביום השני הולכים לאורך ההר, כשנהר זורם שוצף מתחתינו. מאד מרשים! אחרי ארוחת הצהריים ירדתי לראות את התחתית של הנהר )אמא ישבה לנוח והעבירה את הזמן בכיף). בקיצור, מומלץ! למחרת הסתובבנו בליג'יאנג וקנינו כרטיסי טיסה, חגגנו את ראש השנה בקרואסון ומאפין )נגיד ש...( ויין ליצ'י שהיה לו טעם של קרטיב פטל עם אלכוהול.
ועכשיו למירוץ: לקחתי אוטובוס לילה לקונמינג. היה מטלטל, ובכלל לא הבנתי שהגעתי עד שעברו איזה 10 דקות מהעצירה )פשוט האוטובוסים האלה ידועים בכך שהם עוצרים יותר מנוסעים(. בק3ונמינג הסתובבתי - כלומר הלכתי לאיבוד כהרגלי - ובנס מצאתי סופרמרקט ענקי עם אוכל מערבי. הצטיידתי בחלב עמיד, טונה, מיזלי, קפה ושוקולד... נסעתי לשדה התעופה וטסתי לדז'נגדז'ו. הקפה בטיסה היה הדבר המבחיל ביותר שטעמתי מעודי, והנוף היה עוצר נשימה - קיבלתי חלון בלי כנף! משם לקחתי אוטובוס לעיר עצמה, שהיא גוש סחי פקוק, ואז מונית לתחנת האוטובוסים, שהיא צפופה ומבולגנת בטירוף.
בגלל הפקקים, ובגלל שהאוטובוס פשוט לא יצא, הגעתי לדנפנג רק ב-21:30.
כדי לקצר, אציין רק שהיו עוד מונית ואחריה אנשים טובים שהביאו אותי למלון.
למחרת התקשרתי לשיפו והתחלתי להתאמן. החלק הכי מוזר הוא שעוד לא שילמתי לו...
אז האימון - זה ליד שאולין. מתאמנים על בטון, לא מאד מגעיל אבל לא מלהיב. המורה שלי הוא עארס לא נורמלי )חוץ מכשהוא מדגים(, ואחרי האימון הזרקני של היום אני שוקלת לעבור - מורה פרטי או בי"ס אחר. אני ישנה במלון קצת מסריח, ואוכלת איתם - אוכל טעים, במיוחד יחסית למה שאפשר למצוא בשאולין.
עוד לא מצאתי נוזל לעדשות מגע, שזה מה שהכי מטריד אותי כרגע.
אם החזקתם מעמד איתי עד עכשיו, אז שתהיה שנה טובה!!!
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment