איך אפשר לישון 14 שעות ועדיין להיות עייפה? מסתבר שאפשר.
הרכבת עברה מהר, בזכות ספר בדיחות סיניות שקניתי ושותף נחמד לתא שכל הזמן נתן מחמאות לישראל, ליהודים ולי. הסינים ממש חולים על יהודים, נראה להם שהם העם הכי חכם בעולם.
בקונמינג ניסינו למצוא את ההוסטל במשך שע,ה הסתובבנו סביב עצמנו, ובסוף ראינו את השלט שהיה מוסתר מכיוון אחד של הרחוב. אכלנו "נולדס מעבר לגשר", שהן המאכל המקומי והלא-ממש-מלהיב של העיר, ועכשיו אני מזמינה כרטיס טיסה להמשך.
הפארק פה ממש מצחיק, בכל פינה תזמורות חובבים, שירים וריקודי עם. פשוט פינת הביזאר! והכל בזיופים נוראיים, כמובן.
קניתי כרטיס לדז'נגדז'ואו, ליד שאולין, ל-28.
ושכחתי לציין שמזג האוויר פה קביל סוף סוף, אפשר לנשום בלי להזיע!
No comments:
Post a Comment